הכרעת דין בתיק ת"פ 27603-06-10

כתב האישום ותשובת הנאשם - זירת המחלוקת:

נגד הנאשם הוגש ביוני 2010 כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות הסגת גבול, איומים וחבלה במזיד ברכב:

אין מחלוקת כי הנאשם היה מיוצג קודם לאירועים הנטענים על-ידי המתלונ, בענין אזרחי, ובהמשך לו תבע את המתלונן, אך הפסיד וחויב בתשלום הוצאות למתלונן, עניין שהוביל לפתיחת הליך הוצאה לפועל נגדו.

באישום הראשון מואשם הנאשם כי ביום 31.8.08 הגיע למשרד אותו חולק המתלונן עם אשתו, הסיג גבול על-ידי כך שסרב לעזוב את המקום על-אף שהתבקש לעשות-כן, השתולל, צעק, קילל ואיים על המתלונן באמרו לו ש"יפוצץ אותו".

באישום השני מואשם הנאשם כי ביום 9.9.08 הסיג גבול שוב באופן דומה, צעק וקילל, ובצאתו מהמשרד ניגש לרכבם של המתלוננים שחנה בחניית הבניין וחבל בו בזדון על-ידי כך ששרט אותו באמצעות מפתח לאורך צידו האחורי-שמאלי.

בתשובתו לאישום מפי ב"כ המלומד, הודה הנאשם בהגעתו למשרד לעניין האישום הראשון, כדי לברר מדוע ממשיך הליך ההוצל"פ נגדו אף ששיק לכיסוי החוב נמסר במשרד כחודש וחצי קודם לכך. הנאשם ביקש לסגור את החוב, היו חילופי דברים, ותו-לא. באשר לאישום השני, הנאשם הכחיש את כל המיוחס לו ואף את עצם הגעתו למשרד.

הראיות:

המתלונן:

לעניין האישום הראשון מסר העד כי הנאשם הגיע למשרדו, צרח וקילל, הטיח קסדת אופנוע בשולחן המתלונן, הפך את התיקים בחדרו של המתלונן ואיים עליו שיפוצץ אותו ויגמור אותו, סרב לצאת מהמשרד, וכך עד שהמתלונן הזעיק את המשטרה. השוטרים שהגיעו דיברו על ליבו של הנאשם שהתרצה לבסוף להסתלק מהמקום, והמתלונן סרב להגיש תלונה, בתקווה שהנאשם יירגע וישלם את המגיע למתלונן.

לעניין האישום השני מסר העד שהנאשם הגיע למשרד, צעק וקילל את המתלוננת, ולאחר זמן-מה יצא מהמשרד בטריקת דלת - כל זאת כאשר המתלונן עצמו יושב בחדרו ושומע את הדברים שהוחלפו בין הנאשם למתלוננת במבואת המשרד, מבעד לדלת החדר הפתוחה למחצה. לאחר שהנאשם הסתלק, ביקשה המתלוננת לוודא שהנאשם אינו ממתין בחוץ ולכן ירדה למטה, הבחינה בחריטות על הרכב וקראה למתלונן לבוא ולראות. בעקבות מקרה שני זה פנה המתלונן למשטרה.

המתלונן עמד על-כך שכשהגיע למשרד באותו בוקר, היה הרכב שלם ושמור, כשהתקרית אירעה לפני הצהריים.

בהודעתו נ/5 מיום 9.9.08 בשעה 14:33, כארבע שעות לאחר האירוע השני, מסר המתלונן גרסה דומה.

המתלוננת:

לעניין האישום הראשון מסרה העדה כי תחילה לא נכחה כאשר הנאשם צעק על המתלונן בחדרו, ושמעה את הצעקות מבחוץ, אך לאחר מכן נכנסה לחדר ונכחה בהמשך ההתרחשות. העדה שמעה את הנאשם אומר "אני אפוצץ אתכם" והנאשם גם הטיח קסדתו בשולחן של המתלונן והעיף תיקים מהשולחן. המתלוננת הזמינה משטרה, והגיעו שני מתנדבים ששכנעו את הנאשם להסתלק, לאחר שאיימו שאם לא יעזוב את המקום, ייאזק.

לעניין האישום השני מסרה העדה כי הנאשם נכנס למשרד, מסר לה מעטפה ודרש שתחתום. המתלוננת סירבה ודרשה שיצא מהמשרד, הנאשם התרגז ולבסוף יצא מהמשרד בטריקת דלת. המתלוננת רצה אחריו, לאחר שהתעשתה, כי רצתה לוודא שעזב את המקום אף כדי לצעוק עליו, ואז הבחינה בנאשם כשהוא מאחורי רכבם של המתלוננים, חולף על פני הרכב הלוך וחזור - לציין, שבקומת הקרקע של הבניין יש קיר זכוכית, כך שהעדה הבחינה בנאשם כשהיא עדיין בתוך הבניין.

עוד ציינה העדה, כי למעשה לא היתה סיבה לנאשם לעבור דווקא ליד רכבם של המתלוננים בצאתו מהבניין לרחוב.

לאחר רענון זיכרונה מהודעתה, מסרה העדה כי ראתה מפתחות בידו של הנאשם, וכשנשאלה שוב אמרה כי אינה זוכרת אם הנאשם אכן חלף על פני הרכב הלוך וחזור, או שמא עבר על פניו פעם אחת, אך חזרה ואמרה שהנאשם היה צמוד לרכב.

בהודעתה נ/6 מיום 9.9.08 בשעה 14:56, כארבע וחצי שעות לאחר האירוע השני, מסרה המתלוננת גרסה דומה. בהודעתה, פירטה המתלוננת ומסרה שראתה את הנאשם 'עם היד שלו עושה תנועות על דופן הרכב השמאלית... ראיתי שיש לו מפתחות ביד'.

דו"ח פעולה של השוטרת פזית יוסף, ת/4, שהוגש בהסכמה, נוגע לאירוע הראשון.  השוטרת שמעה מהמתלונן גרסה ראשונית, דומה לגרסה שמסר המתלונן גם בהודעתו ועדותו, וציינה כי הנאשם המשיך לצעוק גם בנוכחות השוטרים. רק לאחר שכנועים ואיום להשתמש בכוח, הסכים הנאשם לעזוב את המקום, ואילו המתלונן לא רצה להתלונן אלא ביקש להרחיק את הנאשם מהמקום בלבד.